אשד חן נ' אליהו בע"מ - חברה לבטוח ואח'

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 [להלן – "החוק"]. המחלוקת על הנזק בלבד.

רקע ועובדות שאינן במחלוקת

התובעת ילידת 8.9.71, בת 29 ביום התאונה הראשונה, בת 32 בתאונה השנייה וכיום בת 38. התובעת נפגעה בשתי תאונות דרכים במנגנון "צליפת שוט". התאונה הראשונה אירעה ביום 23.4.00 כאשר התובעת התנגשה ברכבה עם אוטובוס. התאונה השנייה אירעה ביום 27.5.03 עת פגע רכב צד ג' ברכבה של התובעת מאחור ונגרמה תאונת שרשרת.

בעקבות התאונה הראשונה הופנתה התובעת עי ידי רופא "מוקד לילה" לחדר מיון אורטופדי בבית החולים שיבא. התובעת הגיעה וטופלה בחדר המיון שם אובחנה "צליפת שוט". מתעודת חדר מיון מיום 24.4.00 עולה כי הומלץ לתובעת שימוש במשכך כאבים, לפנות למיון במקרה של הקאות, כאבי ראש קשים וחולשת גפיים. התובעת זומנה למעקב במרפאת טראומה כעבור שבוע והופנתה להמשך מעקב בקופת החולים.

התובעת טופלה בהמשך, במהלך חודש מאי 2000 במרפאת הטראומה של בית החולים כעולה מגיליון בדיקה ומעקב. מהחלקים הכתובים בכתב יד ברור עולה כי התובעת המשיכה להתלונן על כאבי גב וצוואר ובבדיקה מיום 22.5.00 אכן נמצאה רגישות בצוואר ובעמוד השדרה המותני. הרופא המטפל המליץ על פיזיותראפיה ואנלגטיקה. התובעת לא הגישה אישורים רפואיים על ימי מחלה.

בעקבות התאונה השנייה הגיעה התובעת לחדר מיון בבית החולים איכילוב. גם הפעם אובחנה פגיעה במנגנון "צליפת שוט". המלצת הרופא המטפל הייתה בעיקרה זהה להמלצה בחדר מיון בעת התאונה הראשונה ובנוסף אושרו לתובעת 3 ימי מחלה.

התובעת טופלה בהמשך בפיזיותראפיה, דרך קופת החולים. האורטופד המטפל בקופת חולים, ד"ר ענר, אישר לתובעת, בזמן אמת, ימי מחלה מיום התאונה ועד כולל 12.7.03, סה"כ 46 ימים.

ד"ר שינדלר מומחה בית המשפט בתחום האורטופדי, בדק את התובעת ומצא כי קיימת עדיין רגישות בשרירי צוואר המלווה בכאב אך ללא קיפוח עצבי. כן מצא הגבלה קלה ביותר בעיקר בטווחי התנועות של אקסטנציה ורוטציות בצוואר. הוא לא מצא עדות לסבל צווארי הקודם לתאונה הראשונה. המומחה העמיד את נכותה הצמיתה של התובעת בגין שתי התאונות על 5%, והכל לפי סעיף 37 [5] א' לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז – 1956. לאור הדמיון במנגנון הפגיעה חילק המומחה את הנכות בחלקים שווים בין שתי התאונות.

נתוני ההשתכרות של התובעת

עובר לתאונה הראשונה, עבדה כבר כ – 3 שנים ב"בזק בינלאומי" כאחראית הדרכה. בחודשים פברואר – אפריל שנת 2000 השתכרה התובעת בממוצע 5,623 ₪ לחודש [לאחר ניכוי מס הכנסה על פי החוק]. התובעת העמידה את בסיס שכרה לתקופה זו על 5,000 ₪ ועל כן ומכוח הכלל כי אין פוסקים לתובע יותר ממה שתבע, זה גם יהיה הבסיס לצורך פסק הדין.

לאחר התאונה הראשונה, טענה התובעת כי יצאה לחופשת מחלה של חודש ימים, אך לא הציגה אישורי מחלה. זאת ועוד, מתלושי שכר לתקופה מאי – יולי שנת 2000, עולה כי שכרה של התובעת שולם לה במלואו ולא על חשבון ימי מחלה צבורים. כך גם העידה היום נציגת בזק, גב' סיני.

ביום 11.6.00 שלחה בזק לתובעת מכתב פיטורין [ת/4] ולפיו עבודתה בבזק מסתיימת ב – 12.6.00 אך שכרה ישולם עד 12.7.00. התובעת לא עבדה לאחר מכן ונזקקה לדמי אבטלה. לאחר מכן במועד לא ידוע, החלה התובעת ללמוד במכללת לוינסקי הוראה לגיל הרך.

במהלך הלימודים אירעה התאונה השנייה. התובעת לא עבדה באותה עת אך סיכמה עם גב' פרח דנאי עוד ביום 26.5.03, כי תתחיל לעבוד כמדריכה בקייטנה בבית ספר בגבעתיים, החל מ – 1.7.03. השתיים סיכמו על שכר של 35 ₪ ברוטו לשעה, עבור 8 שעות בימים א' – ה' ו – 5 שעות ביום ו', הכל למשך שבועיים – שלושה לפי צרכי הקייטנה. התובעת לא החלה לעבוד בסופו של דבר בעבודה זו, לטענתה, עקב פגיעתה בתאונה השנייה.

לאחר סיום הכשרתה כגננת, החלה התובעת [לא הוצג מועד ספציפי, אך ניתן להעריך מהעדויות והמסמכים, כי במהלך שנת 2007] עבדה התובעת משך 9 – 10 חודשים כגננת ב"גן של ילדים" בפתח תקווה. התובעת העידה היום כי סיימה את עבודתה בגן עקב סיום שנת הלימודים ובחודש אוגוסט 2007 ילדה את בנה.

בסעיף 11 לתצהירה שנחתם ביום 11.3.08, הצהירה התובעת ש"אינני עובדת בימים אלה עקב לידת בני בכורי לפני מספר חודשים". כיום העידה כי בנה מבקר בגן ילדים. התובעת לא נשאלה בחקירתה האם כיום היא עובדת. מתצהירי החוקרים שהפעילו הנתבעות ומדו"ח חקירה מינואר 2009 [נ/1 – נ/2] עולה כי החוקרים הסיקו שהתובעת עובדת בטיפול בילד או בילדים. אך מסקנה זו לא בוססה על עדות קבילה והתובעת שמרה לעצמה את הזכות להתנגד לה מטעמי קבילות. אם כך – אין בפנינו ראיה על כך שהתובעת עובדת כיום. מאידך, על התובעת הנטל להוכיח את תביעתה ובכלל זה, כי נגרמו ועדיין נגרמים לה הפסדי השתכרות בגין הפגיעות בתאונות. התובעת לא הרימה בעדותה היחידה נטל זה.

דיון בראשי נזק

נזק מיוחד

נזק מיוחד חב הוכחה הן לקיומו והן לשיעורו אך מקום בו לאור אופיו של הנזק קשה להוכיח בדייקנות את מידתו, די לתובע שיביא נתונים אשר ניתן להביאם בסבירות, ואזי בית המשפט יפסוק את מידת הנזק על דרך האומדן [ע"א 444/94, אורות ייצוג אמנים והפקות נ' עטרי, פד"י נא [5] 241, 255].

הפסדי השתכרות לעבר